זיהוי שקרים: לא מה שחשבת

שקר נחשב כניסיון מכוון להטעות אנשים אחרים והוא כנראה חלק טבעי מחיינו, בכך שכמעט כל אחד משקר מדי פעם. למעשה, חוקרים טוענים כי אנשים משקרים בממוצע פעם-פעמיים ביום! (DePaulo, Lindsay, Malone, Muhlenbruck, Charlton & Cooper, 2003) ואולם, למרות שאנשים רבים מאמינים כי הם מצליחים לזהות מקרים בהם אנשים משקרים, מסתבר כי דבר זה אינו פשוט כלל וכלל. בהקשר זה נסקור שני מאמרים מרתקים בנושא זיהוי שקרים. הראשון פורסם ב- 2006 על ידי ה- Global Deception Research Team, ובו נבדקו התפיסות הסטריאוטיפיות של אנשים לגבי הסימנים ההתנהגותיים בזמן שאדם משקר. המאמר השני, פורסם ב-2003 על ידי מובילי החוקרים בנושא שקרים מארה"ב (DePaulo et al., 2003), ובו נבדקו מהם הסימנים בפועל של שקרים. בסופו של דבר, ניתן לסכם כי מה שאנשים חושבים שמאפיין אדם משקר אינו תמיד נכון.

התפיסות הסטריאוטיפיות של אנשים לגבי הסימנים ההתנהגותיים בזמן שאדם משקר

המאמר הראשון, שנועד לבדוק את הסטריאוטיפים שיש לאנשים לגבי שקרים, נערך באמצעות סקר נרחב בינלאומי שכלל אלפי משיבים מ-75 מדינות שונות. בשלב הראשון, 2,320 משתתפים השיבו באופן חופשי לשאלה "לפי מה אתה יודע לזהות שאנשים משקרים?". הממצאים הראו כי הסטריאוטיפ ההתנהגותי הנפוץ ביותר היה הסטת מבט בזמן אמירת השקר (64%), בפער משמעותי מאחרים. סטריאוטיפים אחרים שצוינו בשכיחות גבוהה יחסית היו: עצבנות (28%), חוסר קוהרנטיות (25%) ותנועות גוף (25%), כאשר סימנים נפוצים אחרים שהוזכרו בשיעורים נמוכים יותר היו הבעות פנים, חוסר עקביות, ריבוי "אה.." בדיבור, צבע פנים, והפסקות בדיבור. בשלב שני, נתבקשו 2,520 משתתפים אחרים לדרג באיזו מידה כל התנהגות מאפיינת אנשים משקרים, מתוך רשימה של 10 התנהגויות ספציפיות. גם בצורת תשאול זו, הסטריאוטיפ הבולט ביותר היה הסטת מבט: 72% טענו כי כשאנשים משקרים, הם פחות "מסתכלים בעיניים" של האדם השני, וכן משנים בתכיפות רבה יותר תנוחות גוף (65%), נוגעים בעצמם ומתגרדים (65%), ומספרים סיפור ארוך מהרגיל (60%).

מכאן מעניין לראות מהם הסימנים "האמיתיים" לשקרים שניתן לזהות בפועל, ומאמרם של DePaulo ועמיתיה עסק בשאלה זו. החוקרים בחנו את השקר מנקודת מבט של הצגה-עצמית, בטענה כי אנשים משקרים כדי להרגיש טוב יותר, להראות טוב יותר, או כדי להצטייר כאדם שהם היו מקווים להיות. למען הסר הספק, גם דוברי אמת שואפים להציג את עצמם בצורה חיובית, אולם נשארים בגבולות של הצגה עצמית כנה המתמקדת בהיבטים חיובים, וזאת לעומת דוברי שקר – המנסים באופן לא-ישר להטעות אחרים. גישתם של החוקרים באופן כללי מבוססת על ההנחה שהשקר הוא תופעה יומיומית, ולא אירוע יוצא דופן. לאור השכיחות הגבוהה של שקרים בחיי היום-יום, חלק מהאנשים מיומנים מאד בשקרים ולכן טוענים החוקרים כי בדרך כלל, שקרים משאירים רמזים התנהגותיים עמומים בלבד. לדוגמה, כאשר המשקר סובל מנקיפות מצפון, הדבר יכול להתבטא ברמזים קלים של אי נוחות. יתר על כך, שקרנים גם עשויים להתאמץ להראות אמינים תוך מודעות לסטריאוטיפים התנהגותיים המיוחסים לכאורה לשקרים וניסיון להסתיר אותם. אם, למשל, אחת האמונות הטיפוסיות לגבי שקרנים היא שהם נוטים לזוז באי-שקט כמראה מתוח, אזי חלק מהשקרנים ינסו להימנע מתנועות בכדי להיראות רגועים ואדישים. יחד עם זאת, יש לציין כי במקרים של עודף מאמץ לשלוט בהתנהגויות אלו במצבים הרי גורל, כגון להסתיר עבירה מול שוטר, ההתנהגות עשויה להראות לא טבעית ובסופו של דבר לפגום באמינות השקרן.

הסימנים לשקרים בפועל

כדי לבחון מהם הסימנים האופייניים ביותר של שקרים, החוקרים ערכו ניתוח-על שהתבסס על 116 מחקרים אמפיריים שונים, כאשר בכל מחקר בודד הם השוו את הסימנים האפשריים לשקרים בקרב דוברי שקר לעומת דוברי אמת, בהתבסס על מדדים אובייקטיבים או תצפיות.

באופן כללי, החוקרים מצאו מעט הבדלים מובהקים סטראוטיפיים בין התנהגויות של דוברי אמת ושקר. למשל הסטריאוטיפ של הסטת מבט, שהיה הדומיננטי ביותר במחקר שהוצג לעיל, לא היה שונה מהותית בין שקרנים לדוברי אמת. כמו כן, סימנים סטריאוטיפיים נוספים שלא נמצאו מובהקים היו: תנועות רגליים וידיים, הבדלים בקצב הדיבור, שינוי תנוחות ועוד.

יחד עם זאת, מספר סימנים אחרים שאכן בלטו יותר בקרב דוברי שקר היו: סיפורים בעל מעט פרטים, קצרים יותר מבחינת זמן הדיבור, ופחות לוגיים. ממצא מעניין ומנוגד למה שהיינו אולי מצפים, היה כי דווקא דוברי האמת נטו יותר לתקן את דבריהם באופן ספונטני והודו יותר כי לא זכרו את כל הפרטים בסיפוריהם. שקרנים גם נמצאו כפחות משתפי פעולה, הם כללו יותר תוכן שלילי ותלונות, הוערכו ע"י צופים כבעלי הבעות פנים פחות נעימות, וכן בלט יותר אצלם אלמנט פיזי של הצמדת שפתיים. מספר רמזים הראו שהם מתוחים יותר מאשר דוברי אמת: הרחבת אישונים, עצבנות כללית, מתח בקול וצליל דיבור גבוה. כמו כן הסתמנה נטייה להתנהגות עצורה, שהתבטאה בפחות תנועות רגליים וידיים ופחות תזוזות.

לסיכום, המחברים מדגישים כי אמנם נמצאו סימנים קלים המבחינים בין דוברי אמת לדוברי שקר, אך לא ניתן להסיק שהימצאותם מעידה בהכרח על שקר. התנהגויות אלו שיכולות להתפרש כרמזים לשקר, עשויות להיות קשורות לתופעות מקבילות כגון חרדה וביישנות. על כן, כאשר נדמה כי יושב מולך אדם המראה התנהגויות שניתן לפרש כסימנים לשקר, הוא לא בהכרח משקר ולכן יש לבחון אותו ואת תוכן דבריו באמצעים נוספים.

גבריאלה פקר, מידות – מחקר ופיתוח.

מקורות

DePaulo, B. M., Lindsay, J. J., Malone, B. E., Muhlenbruck, L., Charlton, K., & Cooper, H. (2003). Cues to deception. Psychological Bulletin129(1), 74-118.

Global Deception Research Team. (2006). A world of lies. Journal of Cross-Cultural Psychology37(1), 60-74.